במערב, אריסטו, פילוסוף יווני קדום אריסטו בשנת 300 לפני הספירה, הסביר את הבעיה של תנועה סיבובית עם גלגלי שיניים מברונזה או ברזל יצוק ב"שאלה המכנית". שני החוקרים היוונים המפורסמים אריסטו וארכימיד למדו גלגלי שיניים. הממציא המפורסם של היווני, גוטיסביוס, מכניס את המכירה באופן שווה על קצה שולחן העבודה העגול, כך שהוא משתלב בגלגל המכירה. הוא יישם את המוסד הזה על החריטה. זה בערך 150 לפני הספירה. בשנת ה-100 לפני הספירה המציא ממציא אלכסנדר הרון את הקילומטראז' והשתמש בגלגלי שיניים במד הקילומטרים. במאה ה-1 לספירה, התקן העברת ציוד שימש גם על יצרן אבקת גלגלי המים מתוצרת האדריכלים של רומא. עד המאה ה-14, גלגלי שיניים החלו להשתמש בשעונים.
בתחילת שושלת האן המזרחית (המאה הראשונה לספירה), היו דמויות אנושיות. במהלך תקופת שלוש הממלכות, ההנחיות ומכוניות התוף של ג'י לילי אימצו את מערכת ההילוכים. סיבוב המים שהומצא על ידי שושלת ג'ין דו הועבר לטחנת האבן דרך הציוד לטחנת האבן. הרישומים המוקדמים ביותר של מערכת העברת הציוד בספרי ההיסטוריה הם תיאור הובלת המים שנעשתה על ידי שושלת טאנג וליאנג לינגיו בשנת 725. מד הובלת המים (ראה טיימרים סיניים עתיקים) שנעשו בשושלת סונג הצפונית משתמש בציוד מורכב מערכת. מאו יואני משושלת מינג תיעד מכשיר הילוכים עם העברת הילוכים עם "Wu Beizhi" (בשנת 1621). באתר של העיר אנוואן אנואן, חביי, שנחפר ב-1956, נמצא גלגל שיניים קוצני ברזל בקוטר של כ-80 מ"מ. מוצרים בתקופת שושלת האן המערבית (206 עד 24 לספירה). בשנת 1954, ציוד קוצני ברונזה נחשף ב-Yijiaya, מחוז יונג-ג'י, במחוז שאנשי. עיין בכלים שנחשפו של טונגקנג, זה יכול להישבר בתור שושלת צ'ין (221 עד 206 לפנה"ס) או השרידים של שושלת האן המערבית המוקדמת. לגבי השימוש בגלגלי שיניים קוצניים, לא נמצאו עד כה רישומי טקסט, השערות עשויות לשמש לבלימה כדי למנוע סיבוב הציר. בשנת 1953, זוג דמויות ברונזה נחשפו בכפר הונגצ'ינג, מחוז צ'אנג'אן, מחוז שאאנשי. על פי ניתוח מבנה הקבר ומצבם של פריטי הקבר, ניתן לקבוע את צמד גלגלי השיניים על ידי שושלת האן המזרחית המוקדמת. שני הסיבובים הם 24 שיניים בקוטר של כ-15 מ"מ. Hengyang ומקומות אחרים גם מצאו את אותו ציוד אופי אנושי.
כבר בשנת 1694, המלומד הצרפתי פיליפ דה לה הייר הציע לראשונה שניתן להשתמש בפתיחה ההדרגתית כעקומה דנטלית. בשנת 1733, הצרפתי M.Camus הציע שקו המשפט הציבורי של נקודת מגע השן הסיבובית חייב לעבור את הצומת בחיבור המרכזי. קו לב מיידי עזר עוקב אחר שיני העזר של צורת שן העזר של קו העזר המיידי של קו העזר המיידי של קווי העזר המיידיים לאורך הגלגל הגדול והגלגלים הקטנים. העקומה היא ביחד, זה משפט קאמי. הוא מחשיב את מצב החיבור של שתי השיניים; זה מבסס בבירור את הרעיון של מסלול נקודת מגע מודרני. בשנת 1765, ה-L. של שוויץ בשוויץ EULER הציע את הבסיס המתמטי של הניתוח ההדרגתי של ניתוח בצורת שן, תוך הבהרת הקשר בין רדיוס העקמומיות לבין המיקום המרכזי של העקמומיות של צורת השן. מאוחר יותר, סווארי השלים את השיטה הזו והפך למשוואת ה-EU-LET-SAVARY. ה-Roeft Wulls תרמו ליישום צורת השן המדרגתית. כאשר הוא הציע שכאשר המרחק המרכזי משתנה, להילוך הפתיחה ההדרגתי יש יתרון של יחס מהירות זוויתי קבוע. בשנת 1873, המהנדס הגרמני הופה הציע כי גלגל השיניים של שיניים שונות נפתח בהדרגה לשיניים כאשר זווית הלחץ השתנתה, ובכך הניח את הבסיס האידיאולוגי של גלגלי שיניים מודרניים.
בסוף המאה ה-19, לעקרונות התצוגה והשיניים והמראה הרצוף של כלי מכונות וכלי עבודה מיוחדים שהשתמשו בעקרון זה כדי להפוך את עיבוד הציוד יש אמצעים שלמים יותר, ובהדרגה הראו עליונות עצומה. כל עוד כלי חיתוך השיניים זז מעט ממצב הרשת הרגיל, אתה יכול להשתמש בכלי רגיל כדי לחתוך את גלגלי השיניים המשתנים המתאימים במכונה. בשנת 1908, MAAG, שוויץ, למדה את שיטת השינוי ויצרה מכונה לעיבוד שיניים. מאוחר יותר, BSS, ארצות הברית Agma וגרמניה DIN הציעו ברציפות מגוון שיטות חישוב להילוך משתנים.
על מנת לשפר את חיי השירות של גלגל הילוכים הכוח ולהקטין את גודלו, בנוסף לשיפור החומרים, הטיפול התרמי והמבנה, התפתח גלגל השיניים בצורת קשת. בשנת 1907, הבריטי פרנק האמפריס פרסם לראשונה צורת שן קשת. בשנת 1926 השיגה השוויצרית Eruest Wildhaber את זכות הפטנט של הציוד האלכסוני בצורת שן קשת בעלת פנים צרפתיות. בשנת 1955, ברית המועצות ML Novikov השלימה את המחקר המעשי של גלגלי שיניים בצורת קשת והשיגה את מדליית לנין. בשנת 1970, RRRM Studer השיגה את הפטנט האמריקאי של גלגלי שיניים כפולות קשת. ציוד זה מוערך יותר ויותר על ידי אנשים ויש לו יתרונות משמעותיים בייצור.
ציוד הוא חלק מכני בעל שיניים שיכול להתערב. הוא נמצא בשימוש נרחב ביותר בתמסורת מכנית ובכל התחום המכאני. טכנולוגיית גלגלי השיניים המודרנית הגיעה ל: מספר תבניות גלגלי השיניים הוא 0.004 עד 100 מ"מ; קוטר הציוד הוא מ-1 מ"מ ל-150 מטרים; הספק השידור יכול להגיע ל-100,000 קילוואט; שְׁנִיָה.
עם התפתחות הייצור, היציבות של פעולת הציוד מוערכת. בשנת 1674, האסטרונום הדני רומר הציע לראשונה להשתמש בקו החיצוני כעקומת השן כדי להשיג ציוד יציב.
במהלך המהפכה התעשייתית של המאה ה-18, טכנולוגיית הילוכים פותחה במהירות גבוהה, ואנשים ערכו מחקרים רבים על גלגלי שיניים. בשנת 1733 פרסם המתמטיקאי הצרפתי קאמי את החוק הבסיסי של רשת השיניים; בשנת 1765, המתמטיקאי השוויצרי אוילר הציע להשתמש בפתיחה הדרגתית כעקומת שן.
מכונות השיניים והשיניים שהופיעו במאה ה-19 פתרו את בעיית הייצור ההמוני של גלגלי שיניים בעלי דיוק גבוה. בשנת 1900, פופורד היה מכשיר דיפרנציאלי במכונת השיניים, שיכול היה לעבד את הציוד האלכסוני על גלגלת השיניים. מכאן ואילך, ציוד גלגול גלגל השיניים היה פופולרי. מַהוּת
בשנת 1899, לאשה יישם לראשונה תוכנית ציוד שנאי. ההילוך המשתנה יכול לא רק למנוע את חיתוך שן הגלגל, אלא גם להתאים למרחק המרכז ולשפר את כושר הנשיאה של הציוד. בשנת 1923, Wildhabe, ארצות הברית, הציעה לראשונה את הציוד של מתאר שן הקשת. בשנת 1955, סונובוקוב ערך מחקר מעמיק של ציוד הקשת, וגלגל הקשת יושם לייצור. כושר הנשיאה והיעילות של ציוד זה גבוהות, אך לא קל לייצר אותו כמו גלגל הפתיחה ההדרגתי, ויש לשפר אותו עוד יותר.
